מומיו - כל (כמעט)מה שרצית לדעת

מומיו – כל (כמעט) מה שרצית לדעת
מומיו טהור הינו בצבע שחור מבריק , מוצק אך נמס בטמפרטורת הגוף , בעל טעם מר וריח אופייני (ההודים טוענים כי ריחו דומה לריח שתן של פרה) המומיו מסיס במים לחלוטין ואינו מסיס באלכוהול או ממיס אורגני אחר . לאחר ההמסה במים לא אמורים להשאר משקעים רבים בתחתית הכוס .
מן הפן הכימי , המומיו בנוי מרכיבים אורגנים ואנאורגנים (אין קשר למזון אורגני) ביחסים שונים . 4% - 20% מים ,20% שמנים נדיפים , 15% חומצות אמינו שונות , תרכובות סטרואידיות , פוליפנולים , 1% מגוון ויטמינים כולל ציאנוקובלמין (12 B) 15% - 25% מינרלים ובעיקר תחמוצות של מתכות ומלחים . השינויים החדים בהרכב של המומיו , נובע מכך שהמוצר מופק באיזורים שונים .
מוצאו של המומיו בהרים שגובהם 10,000 רגל לפחות , בהרי אסיה , קווקאז , הרי פמיר וההימלאיה .
המקומיים אוספים מומיו במערות ובנקיקים בהרים .החומר הגולמי מופיע בצורה של נטיפים (סטלגמיטים) או טיפות ולכן מכונה המומיו – הדמעות של ההרים .
תהליך הווצרות המומיו לוקח כמה מאות שנים והוא מורכב משאריות צמחים , בעלי חיים ומינרלים . אנליזות כימיות זיהו נוכחות של מוצרי כוורת שונים כגון : צוף , פולן ופרופוליס . נוכחות ציאנוקובלמין מאשר את חלקם של בעלי החיים במומיו .
על מנת להסיר ספק , חשוב לזכור כי, אין מומיו בצבע בהיר , הוא אינו מופיע בחלקיקים קטנים ואין צורך בקפסולציה כדי לבולעו . מומיו עמיד בטמפרטורת החדר לפחות 3 שנים. מומלץ לרכשו במצב גולמי ולהמיסו במים בתוך דקות ספורות (לא מי ברז ולא מים מינרלים)
המומיו הינו מוצר יקר בגלל הקושי להפיקו ומחירו יכול להגיע ל – 80 ש"ח לגרם ואפילו יותר. במידה ויש ספק לגבי הצבע , מרקם , הומוגניות וברק , עדיף לא לרכוש .
ישנם כמה סוגים של מומיו בהתאם לאיזור הגיאוגרפי אך התבחינים היחידים שיש להתייחס אליהם הם נקיון החומר ומקום האיסוף במידה ויש העדפה למגוון המינרלים .
היסטוריה של המומיו
המומיו מוכר בעולם , יותר מ – 3,000 שנה ומוזכר אפילו בכתבי אריסטו , מהמאה השלישית לפני הספירה . המוצר היה ידוע בבבל ,פרס , מצריים , יון , רומא וברחבי אסיה . רווחת ההנחה כי המוצר הגיע ליון לידי אריסטו ע"י שליחי אלכסנדר מוקדון , שהיה תלמידו . מקור השם מומיו מגיע מיוונית ומשמעו – החומר המשמר את הגוף , יכול להיות כי זה גם מקור השם מומיה , שלהכנתה השתמשו גם במומיו .בעולם הישן , ישנן ראיות מימי הביניים ברישומיהם של הרופאים : אבן סינה ו פרצלזוס .
מעט עובדות על המומיו
המחקר המדעי החדשני החל לפני כ – 70 שנה . סין , ארה"ב , ברה"מ לשעבר , הודו ואירן , הן המובילות במחקר . למרות שאבות אבותינו , לפני אלפי שנים , השתמשו במומיו ללא כל חשש , המדע של היום עדיין מודאג משאלת השאלות – כיצד נוצר המומיו ?
ישנן תיאוריות מדעיות , חלקן דימיוניות בעליל . התיאוריה המקובלת היום היא שהמומיו הינו הרכב של שאריות אורגניות של פאונה(בעלי חיים) ופלורה(צמחים) מעורבת עם סלעים מינרלים אנאורגנים . ישנן עדיות רבות התומכות בכך וכל החוקרים מסכימים כי לכל מרבצי המומיו , יש כמה איפיונים משותפים :
• כל המירבצים חשופים לקרינת שמש אינטנסיבית .
• כל המירבצים ממוקמים בגובה של 2700 – 5000 מטר .
• כל המירבצים ממוקמים במקומות נטולי זיהום מעשה ידי אדם .
למבנה הגיאוגרפי ולגיל הגיאולוגי , אין השפעה על הווצרות המומיו ככלל אך גורמת לשונות בהרכב המינרלים .
המומיו הינו אדפטוגן – חומר המעלה את עמידותו של הגוף מפני לחצים מתמשכים ומעודד פעילות פיזיולוגית תקינה .על מנת למנוע בלבול נרחיב מעט את ההגדרה. אדפטוגן הינו :
• לחלוטין בלתי רעיל ובלתי מזיק .
• בעל השפעה חיובית מתמשכת על האדם .
• מייצר תגובה בלתי ספציפית בגוף – עליה בתנגודת לכל עקה (סטרס) פיזית או נפשית ולכל טוקסין ביולוגי או כימי .
• מנרמל פעולות פיזיות בגוף ללא קשר למצב הגוף ההתחלתי (כולל מחלות כרוניות )
המומיו עומד בהחלט בהגדרה לעיל ובנוסף ספציפית , מאיט תהליכי הזדקנות ומאריך חיים .ממריץ יצור אנזימים , חומצות גרעין , פוספוליפידים , גלובולינים והמוגלובין .שימושים עקריים של המומיו
• כיבים במערכת העיכול – מחיש בנית רקמות , מפחית דלקת וכאב ומפחית את חומציות הקיבה .
• מחלות פה ולסת – מפחית תהליכי דלקת , מפחית דימומים ומחזק חניכיים , במיוחד בשילוב עם קואנזים 10 – Q .
• שברים בעצמות – מאיץ איחוי עצמות בכל גיל . מצמצם את זמן האיחוי ב – 30% לפחות , כולל במקרים של אוסטאופניה , אוסטאופרוזיס ואוסטאוארתריתיס .
• דלקות עצביות – מפחית דלקת וכאב , מפחית תחושת נימול ומסייע במיוחד בריפוי דלקות בעצב הפנים (פאציאליס)
• דלקת כללית – מגביר את פעילות תאי T ולימפוציטים מסוג B . ממריץ פאגוציטוזיס וככלל מחזק וממריץ את פעילות כל חלקי מערכת החיסון .
• מערכת העור – מזין את העור ומאיט את תהליכי הזדקנות העור . במקרה של פציעה או ניתוח – מזרז איחוי , מונע זיהום , מחדש עור ומצמצם רקמה צלקתית . ניתן ועיתים מומלץ להשתמש חיצונית , במקרים של פסוריאזיס , סבוראה וכו' .
ברפואה ההודית – איורוודה , נחשב המומיו (נקרא – שילג'יט ) כמחמם עדין בעל טעם מר וריח חריף כריח שתן הפרה . עפ"י האיורוודה ,השילג'יט היא פנציאה – תרופה לכל ולדעתם אין מחלה שהשימוש בשילג'יט לא ירפא .
המומיו הינו חסר רעילות לחלוטין ולא הוזכרו תופעות לואי .
מינונים – גיל 10 ואילך , 200 מ"ג ביום בשתי מנות על קיבה ריקה (בין הארוחות) יש להמיס את המומיו במים פושרים או חמים . ילדים מתחת גיל 10 , 100 מ"ג ביום ותינוקות (פחות מגיל 3) 50 מ"ג בלבד.
ישנן מספר דרכים לצריכת המומיו הדרכים המקובלות : לקיחה לסרוגין של 10 ימים והפסקה של 10 ימים ושוב נטילה של 10 ימים . 4 פעמים בשנה .הדרך השניה גורסת שיש לקחת 30 יום ברציפות ,אם יש צורך אפשר לקחת שוב לאחר מנוחה של 6 שבועות .
בשימוש חיצוני מומלץ להשתמש במשחה המכילה 5% מומיו , למריחה על העור , כולל שיער ואפילו כמשחת שיניים